רש"י על בבא מציעא נ״א

1 משום הכי חזרו - שהם היו מוכרין ואינן נהנין בהרחבת זמן החזרה דר' טרפון שהרי אפי' לרבנן לעולם חוזרים:

2 אמאי חזרו - לדידהו נמי מהני הרחבת זמן החזרה דאי טעו אינהו נהדרו בהו:

3 ורשכי - קשורי משי שקורין בינדיל"ש:

4 קרי שיתא - שואל בדמיהם ששה זוזים:

5 מבעל הבית - תכשיטין וכלי תשמיש שלו חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והוה ליה כמפרש יודע אני שיש בו אונאה דאמרינן לקמן אין לו עליו אונאה כך מצאתי בשאילתות דרב אחאי פ' בהר סי' קיג:

6 כיפי - נזמים:

7 הוי מחילה - לאלתר דהוה ליה פחות משתות:

8 ואתבעיה בדינא - בכדי שיראה לתגר:

9 בצדרייתא - בגדי קנבוס העומדים לימכר:

10 מתני' ר' יהודה אומר אין אונאה לתגר - לקמיה מפרש לה:

11 מי שהוטל עליו - מי שנתאנה:

12 תן לי מעותי - אם נתאנה לוקח:

13 גמ' דאי כתב רחמנא מוכר - שהוא מוזהר בבל תונו:

14 דקים ליה בזבינתיה - כמה נתן בה ובמזיד הוא עושה:

15 זבנת קנית - אם לקחת חפץ המתקיים שכר הוא אצלך שלא הוצאת המעות ביציאה והרי הוא מתקיים לך:

16 זבין אוביד - מכרת חפץ שלך הרי אתה נפסד שיכלו המעות ביציאה:

17 ספסר - קונה ומוכר מיד תמיד:

18 מידע ידע זבינתיה כמה שויא - הרי לא שהה בין קנייתה למכירתה:

19 שאפי' פחות מכדי אונאה חוזר - אם נתאנה דחייו תלויין בכך ותקנו לו שיחזור:

20 תניא כוותיה דרב נחמן - דאפי' בכדי אונאה אינו חוזר בו ואין מחזירין לו אונאה מדתלי טעמא מפני שהוא בקי כגון ספסר:

21 קתני רצה - דידו על העליונה:

22 ברייתא - בדרבי נתן:

23 לא קתני רצה - אלא על כרחו קנה ומחזיר לו אונאה:

24 מתני' קתני לוקח - היכא דנתאנה לוקח קתני דידו על העליונה כדקתני תן לי מעותי:

25 ברייתא - בר' יהודה הנשיא:

26 קתני מוכר - דהיכא דנתאנה מוכר הוא דידו על העליונה אבל אם נתאנה לוקח לא:

27 אונאה זו - משנתינו זו:

28 ותני נמי בברייתא - בר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי:

29 דיקא נמי - דמתניתין במוכר נמי ס"ל הכי ומפרש ללוקח ולא פירש למוכר:

30 לימא רב דאמר כר' מאיר - דאמר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אפילו בדבר שבממון:

31 ר' יהודה אומר בדבר שבממון - כגון שאר וכסות ניתן למחילה והרי מחלה אבל עונה שהיא צער הגוף לא ניתן למחילה:

32 מי ידע - דאיכא אונאה הוא סבור דאין בו אונאה:

33 דודאי עקר - בשעת התנאי עוקר דברי תורה שהטילה עליו שאר כסות ועונה וזה עוקר החובה מעליו ואפי' הוא נותן לאחר זמן מתנה בעלמא הוא:

34 אבל הכא מי יימר דעקר - שמא לא יהא בו אונאה:

35 אין לו עליו אונאה - כדפרישית דמי יימר דעקר:

36 שאין בו אונאה - אם אמר לו בלשון זה אין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונאה דע"מ שאין בו אונאה אמר והרי יש בו ומקח טעות נמי הוי ואם רצה לחזור חוזר לגמרי:

37 הנושא ונותן באמנה - מכור במה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני סומך עליך ונותן לו שכר טרחו כדלקמן:

38 אין לו עליו אונאה - לומר יותר היה שוה ואם מכר זה בדמים רבים אין זה יכול לומר לא אתן אלא דמיו:

39 מחוורתא כו' - ורב מוקי לה כרבי יהודה דאפי' היכא דלא ידע ומחיל נמי אמר:

40 סתם - ע"מ שאין לך עלי אונאה דלא ידע דניחול:

41 מפרש - שפירש לו יודע אני שיש אונאה ואני מוכרו לך ע"מ שאין לך עלי אונאה דבהא אמר רבי יהודה דמתנה ותנאו קיים דדמי לשאר וכסות:

42 במה דברים אמורים - דיש אונאה לזה על זה:

43 בסתם - מכר:

44 אבל במפרש - כגון מוכר כו':

45 הנושא ונותן באמנה כו' - כדפרישית:

46 הרי זה לא יחשוב לו את הרע באמנה ואת היפה בשוה - להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו כגון היה לו שני יינות יפה שיש לו עליו קופצים ללקחו בבת אחת והרע שאינו נמכר אלא בחנות לא יאמר לו הרי לך יפה בשוויו ע"מ שתמכור לי הרע בחנות כמה שתוכל ולכשימכר תן לי מעות שניהם ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת שכר טרחו על הרע והוי כרבית:

47 אלא או זה וזה באמנה - ויתן לו כדרך הנותן באמנה ששכר קצוב היה להם כדמפרש לקמן ארבעה למאה:

48 או זה וזה בשוה - והשכר יהא של מקבל:

49 ונותן לו שכר כתף שכר גמל - אם נתן באמנה כשיבואו לחשבון ינכה לו שכר כתף המוליכו מביתו לחנות ואם הוצרך לגמלים נותן לו שכר גמל:

50 בצדרויי - מוכרי בגדי קנבוס ששכר קצוב להם ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתן:

51 מתני' כמה תהא הסלע חסירה - מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה:

52 ד' איסרין - לסלע:

53 איסר לדינר - והוא אחד מכ"ד בו דו' מעה כסף דינר מעה שני פונדיונים פונדיון שני איסרין ובגמ' מפרש מאי שנא דגבי שאר סחורה אמרי' שתות וכאן יש אומרים כך ויש אומרים כך:

54 ארבעה פונדיונים - אחד משנים עשר: